האקדמיה במהותה פורצת את גבולות הידע האנושי. זו מטרתה. לשם כך היא נועדה.
האקדמיה הולכת בכיוון שלה, ומחפשת תשובות מתוך הסקרנות ולא מתוך איזה צורך שמחוץ לעולם האקדמי. או בקיצור, יש לה חופש אקדמי. והטיעון הזה נשמע רבות (ובצדק) כאשר מבקשים מהאקדמיה לעסוק בנושאים שחשובים יותר לכלכלה או לחברה.
בצורה פשוטה ניתן להמשיל כי חוקרי האקדמיה הם מגלי ארצות.
הקשר בין טכנולוגיה וסביבה זה קשר שקרוב מאוד לליבי. אני מגיע קצת משני הכובעים, מהכובע של איש הסביבה, ומהכובע של הטכנולוג. אני הייתי פעיל סביבתי במשך שנים. לאחרונה סיימתי שנה וחצי בהם הייתי עמית בתוכנית של האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה. אבל אני גם טכנולוג, המחקר האקדמי שלי עסק בהרבה היבטים של ביוטכנולוגיה, אני מקדם טכנולוגיות וגם עסקתי בניתוח אסטרטגי של טכנולוגיות במשרד הכלכלה. ואני אומר לכם את האמת, לדעתי מדובר בשני נושאים שצריכים ללכת ביחד. אבל משום מה ארגוני הסביבה לא מוכנים לעסוק בטכנולוגיה מתוך נק' מבט טכנולוגית, ואנשי הטכנולוגיה לא מוכנים להבין את המקום המהותי שיש לטכנולוגיה שלהם בשינוי שאפשר להביא לסביבה.
"האם הנחיתה על הירח הייתה באמת או שמא מדובר בקונספירציה של השלטון האמריקאי? זו למען האמת אינה השאלה. למרות שבתכלס כולם יודעים שמסתירים מכם את העובדות. אבל זה לא מה שחשוב. וגם לא זה שכל מי שטוען שיש לו עובדות כי האדם אכן נחת על הירח הוא בעל מניעים נסתרים ובכלל שהירח עשוי מגבינה. מה שצריך לשאול זה דבר אחר"
רכבים אוטונומיים זה עובדה. זה הולך לקרות.
רכבים שיסעו ללא כל התערבות אנושית.
התחזיות לגבי מתי הרכבים האלו יגיעו אל השוק מתקצרות כל הזמן. זה יקרה קרוב יותר ממה שנדמה לכם.
וכשזה יקרה, כשהרכבים האלו יגיעו אל הכביש, זה יתפשט במהירות על.
כבר כמה שבועות שאני עושה קניות בסופר, רק דרך האינטרנט.
הסיבה היא בעיקר כלכלית, אבל גם סביבתית.
כן , קראתם נכון – לקנות בסופר זה יותר יעיל כלכלית וגם תורם לסביבה.
בימים הקרובים הולך להתפרסם תחקיר של בלוגרים מדעיים, ואני ביניהם, על עוד כתבת הפחדה מנושא מדעי. הפעם זה טכנולוגיית יצור הלחם המודרני.
ככל שאני מתעמק בתחקיר ובוחן את הכתבה ואת הגל שהיא יצרה ברשת, מתחילים להתחבר לי קצוות בין פחדים ציבוריים ותיאוריות קונספירציה (שרובן מלובות בתקשורת הממוסדת). יש קו מחבר, יש משותף, והרבה אנשי מדע מפחדים להעלות אותו. אבל לי נמאס.
חייבים לשים דברים על השולחן. אני מדבר על הרומנטיזציה.
בכל פעם זה מגיע לאותו כיוון, לאותה הקריאה. זה תמיד חוסר ההתאמה בין המציאות כפי שהיא לצורה שבה היא מצטיירת בדמיוננו. ותמיד החצים מופנים אל אנשי המדע
זה חיסונים, וזה ההנדסה גנטית, וזה הפלרה, וזה חקלאות, וזה תרופות, ומסתבר שזה גם הלחם. הביקורת שוב ושוב עולה אך ללא ביסוס עובדתי וללא מקור השוואה נכון.
אנשים מקימים קול צעקה נגד חיסונים – רוצים כמו פעם, כשהתחסנו "טבעית" ללא מחטים .
לא רוצים הנדסה גנטית – רוצים כמו לפני מאות שנים, כשהזנים היו מה שהתפתח עם הזמן בשדה.
לא רוצים הפלרה – רוצים מים כמו בתמונות של NATIONAL GEOGRAPHIC.
לא רוצים חקלאות מודרנית עם טרקטורים וריסוסים – רוצים שדות כמו בציורי השמן הקלאסיים.
ואפילו לחם – לא רוצים אותו מתועש, רוצים כמו במאפיות קטנות מתוך סרטים ישנים בצרפתית.
אבל מצד שני יש בעיה בסיפור. כל הדברים הללו לא הגיעו ככה סתם. הם הגיעו כי יש להם צורך.
חקלאי לא מרסס שדות כי בא לו, הוא מרסס אותן כי אנחנו רוצים שהתוצרת תהיה סדירה, באיכות שאינה משתנה, שלא יחסר לנו לרגע ושיספיק לאוכלוסייה המתפוצצת שעל הכדור הזה. אופה לא דוחף סתם ללחם חומר משמר, זה אנחנו שרוצים שהלחם יחזיק לנו בבית מספיק זמן ושלא נורעל מחיידקים ופטריות שיתיישבו עליו. הרופא לא סתם ממליץ על חיסונים, זה כי אנחנו מבקשים לחיות ללא מגפות אבל בסביבה עירונית וצפופה בה אנו באים במגע עם מספר הולך וגובר של אנשים או סתם עם הנגיפים שלהם. והתרופות, הן כאן (הן כמו גורמים אחרים) כי נמאס לנו לחיות בממוצע 40 שנה, רוצים להגיע לגיל 80 וללא סבל, וכולנו.
אנחנו, כחברה אנושית, בחרנו לעבור מודרניזציה. אתם רוצים לחזור מאתיים שנה אחורה? אי אפשר. אוכלוסיית העולם כבר אינה מונה מיליארד יחיד של בני אדם כמו בראשית המאה ה19, היא עומדת על למעלה מ 7 מיליארד אנשים שחיים בצפיפות ורוצים רווחה רפואה ומזון ממערכת סביבתית שתקרוס אם נחזור לטכנולוגיות העתיקות.
מי שרוצה לבד – יכול לחיות חיי פרישות בסביבה מנותקת מהחברה המודרנית. אבל אנחנו התקדמנו.
והתקשורת חברים, היא תמיד רוצה להביא תמונה "מאוזנת", להראות גם את הצד שמבסס את דבריו על עובדות, בחינה מדוקדקת של הנושא, השוואה לביקורת וחיים שמוקדשים למחקר וגם את הצד השני שמעלה השערות מתוך ליבו ומתוך שיטוט קצר ואקראי בין אתרי אינטרנט ללא אבחנה בין מקצועי לקונספירטיבי. פתאום אנחנו, אנשי המדע, מוצאים את עצמנו כמו צד בדיון פוליטי כאשר כל מה שאנחנו רוצים זה להסביר את מה שמצאנו, רק להסביר, לא לקדם מוצר לא לסנגר על בעל הון, רק להסביר לכם שתבינו מה אנחנו עושים, כי אתם כחברה שלחתם אותנו לעשות את זה.
אבל משום מה הרצון "לאזן" את התמונה נעלם כשמדברים –לדוגמא- על ביטחון, שם לאנשי המקצוע שמור מקום כמעט מקודש כדי להסביר את המידע והתמונה שהם עמלו על הרכבתה. את הרמטכ"ל או אלוף אמ"ן לא יעמתו עם קריאות של רוחשי קונספירציות.
אז הערב, אחרי ששוב עבדתי כמו חמור במעבדה, ושוב הכול כמעט לא מצליח כי אני הראשון שמנסה את הניסוי הזה, כי ככה זה מדע. וזה לילות כימים, כדי לנסות בעוד דרך למצוא את הגורם המעכב של גידול האצות, אותן מקור מזון אלטרנטיבי מדובר. אז חזרתי הביתה וקצת נשבר לי.
אז אני הולך לאמור פה משהו שיושב לי כבר הרבה זמן על הלב, ואני בטוח שהמוני מדענים עומדים איתי מאחורי המילים האלה, ואני בטוח שיש אנשים רבים, חלקם עיתונאים, שלא יאהבו את זה, אבל :
תנו לנו לעשות את העבודה שלנו בכבוד!
ואני לא מבקש להשתיק ביקורת. חס וחלילה. ביקורת היא חשובה, היא בונה ומעל הכול היא תורמת להליך המדעי. אבל כאשר הביקורת מגיעה:
– ללא תימוכין עובדתיים
-ללא ניתוח נתונים
-תוך איסוף רק העובדות שמתאימות לדעה והסתרה של כל השאר
-תוך עריכה מגמתית שמנסה למקסם פחדים
-והכי חשוב ללא השוואה לאלטרנטיבות
אז לא מדובר בביקורת, זו דה לגיטימציה.
וזה פשוט לא מגיע לנו.
ביום חמישי, 14.05.15, התפרסמה בעיתון הארץ כתבה מעת הדיאטן הקליני נעם אוחנה תחת הכותרת : "כיצד מזון מהונדס גנטית עלול לסכן את בריאותנו"
כותרת די מפחידה, יש לציין.
פוטוסינטיזה זה נושא חשוב. אני לא סתם אומר. אני עושה דוקטורט על הנושא הזה. זה באמת מדהים. תחשבו על זה – כל מה שחי בעולם הזה מבוסס הרי על פחמן : סוכרים, שומנים, דנ"א ואפילו חלבון. זה הכול מולקולות שהבסיס שלהם הוא אטומי פחמן. והפחמן הזה לא מגיע משום מקום. ברוב רובם של המקרים, ברוב מוחץ שאין כמותו, הפחמן מגיע מתהליך אחד בטבע – הפוטו-סינטיזה.
שלום, ביטחון, כלכלה ואפילו רווחה. על נושאים שכאלו המפלגות לא מתקמצנות בתשובות. אבל מה עם הנושאים שלא מצליחים להיכנס לכותרות? אז החלטנו, חבורה של בלוגרים ומומחים הפעילים ברשת מתחומי המדע, הסביבה והרפואה לעשות מעשה ולבדוק מה עמדות המפלגות בנושאים שמצד אחד לא מצליחים לחדור לכותרות – אבל מצד שני סביר להניח שיצטרכו להתמודד עימם (אם לא בקדנציה הזו, אז באלו שיבואו לאחריהן).
רדיקל חופשי 