הגל הרביעי-או-כישלון ארגוני הסביבה

הקשר בין טכנולוגיה וסביבה זה קשר שקרוב מאוד לליבי. אני מגיע קצת משני הכובעים, מהכובע של איש הסביבה, ומהכובע של הטכנולוג. אני הייתי פעיל סביבתי במשך שנים. לאחרונה סיימתי שנה וחצי בהם הייתי עמית בתוכנית של האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה. אבל אני גם טכנולוג, המחקר האקדמי שלי עסק בהרבה היבטים של ביוטכנולוגיה, אני מקדם טכנולוגיות וגם עסקתי בניתוח אסטרטגי של טכנולוגיות במשרד הכלכלה. ואני אומר לכם את האמת, לדעתי מדובר בשני נושאים שצריכים ללכת ביחד. אבל משום מה ארגוני הסביבה לא מוכנים לעסוק בטכנולוגיה מתוך נק' מבט טכנולוגית,  ואנשי הטכנולוגיה לא מוכנים להבין את המקום המהותי שיש לטכנולוגיה שלהם בשינוי שאפשר להביא לסביבה.

אז בואו נתחיל בשורה התחתונה:
אין בעיה סביבתית שהיא לא בעיה טכנולוגית.

ננתח את זה :
טכנולוגיה, זה בעצם איך אנחנו עושים משהו. לא משנה מה. הדרך שלנו לבצע דברים זו טכנולוגיה. וזה משהו שמשודרג ומתעצם במשך הדורות.
סביבה, זה טווח המקומות שמקיפים אותנו. מלב יערות הגשם עד קומה 40 בעזריאלי. הכול זה סביבה. רק שיש כאן טווח, מידת ההתערבות האנושית. סביבה במינימום התערבות אנושית נקראת טבע. לקיצוניות השנייה יש הרבה כיונים עם שמות שונים, לדוגמא עיר או תעשייה.

מבחינת בעיות, לסביבה יכולות להיות המון, ולא רק מגורם אחד. אבל בשיח המודרני, כאשר אנחנו מדברים על בעיות לסביבה, אנחנו מדברים על בעיות שיוצר האדם. על דברים שהאדם עושה שמהווים פגיעה בסביבה. אז אם הבעיה הסביבתית היא מה שהאדם עושה, ולאיך שהאדם עושה דברים קוראים טכנולוגיה – אז אין בעיה סביבתית שהיא לא בעיה טכנולוגית.
מ.ש.ל.

הכשל של ארגוני הסביבה
לכאורה, מתוך ההבנה הלוגית הפשוטה למדי שהוצגה כאן, ניתן היה לחשוב שהנושא הטכנולוגי יהיה בראש סדר ההתעסקות של ארגוני הסביבה. אך האמת שונה מכך מרחק שמים וארץ. רובם המכריע של ארגוני הסביבה תופסים את הטכנולוגיה בצורה פשטנית ביותר: לא!!!!
לא לתחנות כוח גרעיניות, לא לתחנות כוח פחמיות, לא לזיקוק נפט, לא להנדסה גנטית, לא לריסוסים בחקלאות, לא לציד מכמורות…. לא לא ולא!
ושלא יובן לרגע שאני חושב  שהרשימה הזו שהדגמתי דרכה כאן היא ברכה לסביבה. כלל וכלל לא. יש בה טכנולוגיות שמהוות נזק סביבתי מהותי כמו שיש בה טכנולוגיות שמהוות שינוי מבורך לסביבה. אבל הגישה הזו של –לא! לכל טכנולוגיה, לא מתעסקת בדברים כמו בחינה אלטרנטיבית או ניתוח אסטרטגי של טכנולוגיות. ההתעסקות כמעט היחידה אצל ארגוני הסביבה היא של מה אסור, לא מה מותר (או חשוב מכך מה עדיף). מעבר לכך, ארגוני הסביבה (וכמוהם הפרלמנטרים הסביבתיים) לא מעוניינים לעסוק בטכנולוגיה. את זה הם משאירים לתעשייה ולאקדמיה.

האירוע הטכנולוגי
את הטכנולוגיה תופסים בארגוני הסביבה כאירוע נקודתי ומנותק. הם מקבלים את הטכנולוגיה כמוצר מוגמר. אבל למען האמת טכנולוגיה כלל אינה אירוע מנותק, היא נקודה על ציר של התפתחות. טכנולוגיה היא דבר שמשתנה, ומה שחשוב הוא שהיא אינה משתנה בציר ידוע מראש. היא יכולה להתפתח לכיוונים שונים. אם טכנולוגיה היום מזיקה לסביבה עוד כמה שנים היא יכולה להתפתח לכזו שתהווה פתרון לסביבה, וגם להפך. תחשבו לרגע על האנרגיה הגרעינית, אחד מהסמלים של הטכנולוגיות להם מתנגדים ארגוני הסביבה. הארגונים שומרים על המלחמה באנרגיה הגרעינית כבר עשרות שנים, עוד מהימים בהם היה מדובר בטכנולוגיה מסוכנת בהרבה. אבל היום הטכנולוגיה הזו היא בטוחה בסדרי גודל שלא ניתנים לתאר מאשר בתחילת דרכה, ובנוסף יש לה יתרון שארגוני הסביבה מתעלמים ממנו באופן לא ברור, זו טכנולוגיה שאינה פולטת גזי חממה. אם לא היו מתקבעים לפני עשרות שנים בארגוני הסביבה עם התפיסה השלילית של האנרגיה הגרעינית, הם יכלו היו לשנות את דעתם כאשר זו הפכה להיות בטוחה ומועילה כל כך לסביבה.

שומרי הראש של הסביבה
אירגוני הסביבה תופסים את תפקידם כשומרי הראש של הסביבה. ממש כמו שומרי ראש הם עומדים דרוכים, מנסים לזהות כל הזמן סיכונים פוטנציאליים. הם לא עוסקים באסטרטגיה ארוכת טווח ואינם מעמיקים בניתוח הגורמים המסכנים. יש להם רשימה של תכונות המאפיינות גורמי סיכון, וברגע שהם מזהים גורם המאופיין על ידי תכונות אלו, הם במקרה הפשוט שמים עליו עין ומוכנים לתקיפה אך הם יכולים גם מראש להרחיק את גורם הסיכון, פשוט כי הוא ענה על מאפייני הפרופיל של גורם מסכן. הרי אם תלבשו חולצה מעותרת בכיתוב פוליטי קיצוני, אין לכם סיכוי לפתוח בשיחה עם שומר ראש של אישיות בכירה בממשלה, אפילו לשאול מה השעה ספק אם תוכלו. אותו הדבר עם ארגוני הסביבה. אם תנסו לדבר עימם על פיתוח טכנולוגי (שלא קשור בצורה הישירה ביותר לשמירת סביבה), צפו לחטוף האשמות מראש על בסיס הפרופיל שהתאימו לכם. אני אישית ניסיתי רבות לדבר עם ארגוני הסביבה על האפשרויות הסביבתיות המדהימות הקיימות דרך הנדסה גנטית בחקלאות (כדי להקל את מתקפתם , המוצלחת אגב, נגד ההנדסה הגנטית), אך מיד חטפתי האשמות שניסו לתייג אותי תחת פרופיל מסוכן מוכן מראש – המשת"פ של התאגידים (ללא שעבדתי יום אחד בחיי בתאגיד או מטעמו).

הגל הרביעי
התנועה הסביבתית עברה מהפיכות במאה שנים האחרונות (יש שיאמרו שהמקור עוד מלפני). מהות המהפכות בתפיסת המקום של ארגוני הסביבה, במה הם צריכים להתעסק ומול מי. נהוג לחלק את השינויים האלו במיצוב של ארגוני הסביבה בשלושה גלים.
הגל הראשון, נקרא לו הגל הטבעי, זה הגל שעסק בעיקר בנק' הקיצון של ציר הסביבה, הטבע. זו התקופה הראשונה בה ארגוני הסביבה היו "נטורליסטים", ביקשו לשמר את הטבע ולא לפגוע, להפריד בין היכן שהאדם השפיע להיכן שעוד לא. מהמייצגים הבולטים של הגל הזה בישראל ניתן למנות את החברה להגנת הטבע.
הגל השני, זה הגל שהבין שהסביבה זה הכול. כל מה שסובב אותנו. צריך לשמור על הפגיעה בסביבה הקרובה לנו, זו שאנו משפיעים עליה הכי הרבה, כמו ששומרים על הסביבה המנותקת (אך לא לחלוטין), הטבע. מהבולטים שבארגוני הגל הזה ניתן למנות את תנועת גרינפיס.
הגל השלישי, זה הגל שהחל לראות את הבעיה הסביבתית כמשהו שלא רק שאינו קשור לטבע בלבד, הוא אף אינו קשור לסביבה בלבד. זה הגל של הקונטקסט המורחב. הגל שראה את הבעיה הסביבתית כבעיה חברתית ואף כלכלית. מהארגונים הבולטים בישראל מהגל הזה ניתן למנות את ארגון אדם טבע ודין.
אם כן, זה מדהים. ארגוני הסביבה היו מוכנים ללכת לתפיסות  כה רחוקות ולחפש קונטקסט מורחב כל כך לפעילותם, הכל רק לא לעסוק לעומקו בנושא שבבסיס הקשר של האדם עם הסביבה- הטכנולוגיה.
לא מזמן הייתי בהרצאה של פרופ' אלון טל. מהקולות הבולטים של הגל השלישי של ארגוני הסביבה בישראל ( מי שהקים את אדם טבע ודין, בין השאר). אלון טל כבר הלך צעד קדימה. הוא מצא אויב חדש לסביבה. הדמוגרפיה. אנחנו מתרבים יותר מדי, לטענת אלון טל, יותר ממה שהסביבה יכולה לעמוד בו. ולא שהוא טועה, ממש לא. אם בני אדם הם שפוגעים בסביבה – אזי פחות בני אדם = פחות פגיעה בסביבה. פרופ' טל מזהיר מהעומס של עוד מיליון בני אדם על השטח הצר של מדינת ישראל, רק שבתכלס גם המיליונים שכרגע נמצאים על השטח הזה לא ממש מסייעים לסביבה. למעשה אם היה חי בשטחה של מדינת ישראל אדם אחד בודד, מבחינה סביבתית זה היה אדם אחד יותר מדי. פרופ' טל, כמי שמגיע מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, רואה את הפעילות בכיוון הדמוגרפי דרך מקומות של קידום אוכלוסיות וחינוך, מקום הומאני ביותר. למרות שטבח סיסטמתי של בני אדם יבצע את אותה השפעה חיובית על הסביבה. לא משנה איך תהרגו בן אדם, בטווח הרחוק זה טוב לסביבה. רק שזה בדיוק העניין, הסביבה היא לא מה שאנחנו רוצים להציל. זה אנחנו שצריכים עזרה.
אם אנחנו נמשיך לדרדר את מצבה של הסביבה, אנחנו אלו שנסבול. הסביבה היא מערכת מורכבת על גבול הכאוטית. אין לנו דרך אמתית לחזות את ההשפעות הכוללות של שינויים מרחיקי לכת בסביבה. וכפי שכבר חווינו, זה יכול לחזור אלינו כמו בומרנג, חזק וכואב.  לכן אנחנו צריכים עד כמה שאפשר להימנע מפגיעה בסביבה. אל לנו לזלוג לרומנטיזציה, לשנאה של גופים כלכליים או לשנאה של האדם כאדם. אנחנו חייבים להתעורר ולהתחיל לנתח לבחון ולפתח דרכים בהם אנחנו נוכל להוריד את תביעת הרגל הסביבתית בלי לפגוע בקיום שלנו. אם רוצים לטפל בבעיה הסביבתית, חייב לקום גל רביעי, הגל הטכנולוגי. זה הגל שלא יתקוף את הטכנולוגיה אלא יציע איך לקדם אותה למקום סביבתי יותר, ויעשה את זה. זה הגל שלא יפחד ללמוד טכנולוגיה. ולא, טכנולוגיה אינה בהכרח אלקטרוניקה או גאדג'טים, זה שיבוש אינפנטילי של כתבי "טכנולוגיה"  בתקשורת, טכנולוגיה היא כאמור כל מה שאנחנו עושים. זה ביוטכנולוגיה, זה חקלאות, זה מזון, זה דפוס, זה בנייה. זה כל מה שאנחנו עושים. אם רוצים להוריד מתביעת הרגל הסביבתית, חייבים להבין טכנולוגיה.

הפתרון הסביבתי בר הקיימא
מבחינת התנועה הסביבתית, כיום, פתרון סביבתי הוא כזה שלא פוגע בסביבה. זו כמובן טעות בסיסית ביותר. פתרון סביבתי הוא פתרון שלא פוגע בסביבה ולא פוגע בפעילות האנושית הקשורה אליו. לקדם פתרונות שיקשו או יפגעו באוכלוסייה זה דרך קשה שלא תיגמר לעולם, וגם לא תביא להקלה המרבית בהשפעה שיש לנו על הסביבה. אתם יכולים לראות את התפיסה השגויה הזו מתבטאת דרך אחת האסטרטגיות השולטות של התנועה הסביבתית, שלושת ה R. Reduce, Reuse, Recycle.  דרך פעולה זו אומרת שהפתרון הסביבתי המועדף ביותר הוא הורדת הצריכה של מוצר, לאחר מכן יש לתעדף שימוש חוזר במוצר ורק אם שני אלו לא אפשריים יש לתעדף מחזור. מבחינת חישוב הפגיעה בסביבה זה נכון, אבל מבחינת הפתרון הסביבתי האופטימאלי זה שגיאה קשה ביותר. הצריכה המאסיבית היא הכוח החזק ביותר בכלכלה המודרנית, זה תחנת רוח שאין טעם להילחם בה. צריך פשוט לעקוף אותה. אין צורך להוריד את הצריכה אלא להוריד את טביעת הרגל הסביבתית שלה. אתן לכם דוגמא, כאשר הפרופ' שלימדו אותי באוניברסיטה היו בתואר הראשון שלהם, הם קראו הרבה פחות מאמרים ממני. בדור שלי קוראים אנשי המדע מאמרים מדעיים רבים בהרבה, אנחנו קופצים ממאמר אחד לשני, לעיתים רק מרפרפים בכמה עשרות מאמרים בשעה. בדור הקודם, לעומתנו, היו מתעמקים בכל מאמר שהיו מדפיסים או מוציאים מהספרייה. אבל זה העניין, לדור שלי יש פתרון טכנולוגי שלא רק שלא הוריד את הצריכה של המאמרים אלא הביא להעצמתה ומנגד ניתק את ההשפעה הסביבתית שלה. הכוונה כאמור לטקסט הדיגיטלי.
הגל הרביעי של ארגוני הסביבה כאמור יצטרך לתת את הפתרונות. ואם הגל הזה יבין באמת טכנולוגיה, ובאמת ירצה לשנות, הפתרונות הללו יצטרכו להיות כאלו שבאמת יבואו לכדי יישום. כיום כאשר ארגוני סביבה מתעסקים בפתרונות טכנולוגיים לסביבה, הם לא מתחשבים לעומק ביישומיות שלהם ובהשפעה שלהם על הכלכלה. הם מבינים שצריך לשנות את טביעת הרגל הסביבתית, אבל הם חושבים על זה במנותק מהחשיבה הטכנולוגית. אם רוצים להוריד את תביעת הרגל הסביבתית של האדם חייבים שהפתרון הסביבתי יהיה גם פתרון טכנולוגי נכון. לצערי ארגוני סביבה נוהגים בהרבה מקרים בקידום רעיונות טכנולוגיים הנראים להם נכונים לסביבה על ידי התקפה שלילית של הפתרונות הפחות סביבתיים ובלי ניתוח טכנולוגי מעמיק. קחו לדוגמא את השקיות החד פעמיות. הדרך בה פעלו ארגוני הסביבה (יחד עם הפרלמנטרים הסביבתיים) היא דרך Shaming למי שמשתמש בהם ("אתה חונק עם השקית הזו צבי ים!!!") ולאחר מכן על ידי חקיקה שמונעת את החלוקה החופשית של השקיות לצרכנים ברשתות השיווק. שלא תבינו לא נכון, השקיות הללו הן אכן בעיה סביבתית, לא קטנה בכלל. אבל הפתרונות הללו, של חוקים ושל התקפות, הם פתרונות שאינם ברי קיימא. באופן אישי, אני מוצא את הפתרון שלי במקרה השקיות כבר שנים בשקית הרב פעמית. לי זה מאוד נח. אבל להרבה אנשים לא. הגל הרביעי של ארגוני הסביבה צריך במקרה הזה לחפש את הדרך להפוך את השימוש בשקית רב פעמית (או פתרון אחר ידידותי לסביבה) לכזה שיועדף על האוכלוסייה. זה דורש הבנה מעמיקה של טכנולוגיה כמו גם הבנה של התנהגות צרכנית. יש מצב שזה ידרוש מארגוני הסביבה מאמץ רב בהרבה מזה שהוציאו במאבקם על השקיות החד פעמיות עד כה. אבל פתרון שכזה לא צריך לתחזק , הוא בר קיימא, הוא יקרה מעצמו לאחר שייושם ואת תקציב הפעילות אפשר יהיה להפנות למקום אחר בו האדם דורס את הסביבה. זאת בעוד שאם יפסיקו את הפיקוח על מכירת השקיות ויפסיקו את הקמפיינים התוקפים את צרכני השקיות, השוק יעשה את שלו והציבור יחזור לצרוך שקיות בכמויות.

הפעילים החדשים
למען האמת, זה לא סתם שארגוני הסביבה פונים לקונטקסט מורחב כמו מלחמה בתאגידים וצדק חברתי במקום לעסוק בטכנולוגיה (וזה לא שאני יוצא נגד המטרות הללו). התנועה הסביבתית קיבלה עם השנים גב חזק מאוד מהצד השמאלי במפה הפוליטית, בעולם כולו, פעילי הסביבה והפעילים הפוליטיים משמאל פועלים באותן זירות והאג'נדות באופן טבעי מתערבבות. בדרך זו היה קל יותר לארגוני הסביבה לקחת את הנושא הסביבתי ולהלביש עליו מטרות של הצד השמאלי במפה הפוליטית (כמו המלחמה בתאגידים). בלי להכניס את הצד הפוליטי שלי, מהמקום הזה לא יוכל לקום הגל הרביעי.
הגל הרביעי לא יקום מצד כזה או אחר במפה הפוליטית. הגל הרביעי יבוא ממי שמבינים את הטכנולוגיה אבל פוחדים לקשר אותה לסביבה. הגל הרביעי יבוא מאנשי הטכנולוגיה, מהמפתחים, מהמדענים, מחובבי הטכנולוגיה, מהגיקים. אני מכיר את הקהל של הבלוג הזה, ואני יודע שזה רובכם, הקוראים שלי. וזה המקום שאני קורא לכם. לנו. הגיע הזמן שאנחנו, אנשי הטכנולוגיה, נתייצב בגאווה במערכה על הסביבה. המאבק הסביבתי הוא בראש ובראשונה האחריות שלנו.