חשיפה – הטוויסט של מונסנטו

המהנדס

אם יש נושא אחד במדע שאני מנסה להסביר יותר מכל – זו הנדסה גנטית בחקלאות. מי שמכיר אותי כבר יודע, זה הפך להיות אצלי מאבק. הקמתי דף פייסבוק בנושא ואני מנהל אותו כיום עם כמה מומחים מהתחום.  אני מרצה בנושא, כותב עליו. לא בשביל לקדם הנדסה גנטית אלא בשביל לקדם הבנה מציאותית של העובדות. כדי למנוע טכנופוביה מיותרת. אבל עזבו שנייה בצד את השאלה של אם טיפוח צמחים בעזרת הנדסה גנטית הוא דבר "רע". אני מבטיח לכם שעוד אכתוב מספיק על זה בבלוג. אבל היום אני הולך לדבר על הנושא מתוך זווית קצת שונה.

הפקחים באים!
רגולציה צמחים

ובכן קבלו את הקטע. למרות שהטענה הרווחת בקרב מתנגדי ההנדסה הגנטית בחקלאות מדברת על כך שאין רגולציה על צמחים מהונדסים, המציאות שונה ב180 מעלות. רק על צמחים מהונדסים קיימת רגולציה. למעשה, אם זן חקלאי פותח ללא הנדסה גנטית הבדיקות היחידות שהוא נאלץ לעבור הן בדיקות מסחריות, לדוגמא האם הזן שומר על תכונותיו המובטחות. אך אם הזן מהונדס, יש להכין את ה"ארנק" להוצאה של כמה עשרות מליוני דולרים , כי אז מצפות לזן בין 7 ל 9 שנים מייגעות של מבחנים מטורפים. רעילות לחרקים, ליונקים, למכרסמים לציפורים. מבחנים מולקולאריים וגנטיים דקדקניים. בחינות סביבתיות, גידול בתנאי הסגר. הכול על חשבון המפתח. בארה"ב הבדיקות מבוצעות תחת השגחת שלוש רשויות פדראליות שונות (סוכנות המזון והתרופות-FDA, הסוכנות להגנת הסביבה-EPA ומשרד החקלאות האמריקאי- USDA), באירופה על ידי הסוכנות לבטיחות מזון (EFSA) וכך זה בכל מקום בעולם, מהודו ועד קונגו. אם תשלימו את תהליך הרגולציה במדינה אחת, יש מצב שתצטרכו להתחיל הכול מהתחלה במדינה אחרת. כל זה מבלי לדבר על הפחד הציבור שיכול להעיף את המוצר שלכם מהמדף שנייה אחרי שתסיימו את כל המבחנים.

אז כמו הרבה אנשים גם אני כבר הבנתי מזמן, יש מי שנהנה מתהליך הרגולציה המטורף שעוברים צמחים מהונדסים, האוליגופול.
למרות שבד"כ רצה לה השמועה כאילו שוק החקלאות המהונדסת בעולם נשלט על ידי חברה אחת, מונסנטו, המציאות שונה בהרבה. השוק הזה נשלט על ידי אוליגופול של חברות, שש מהן חזקות במיוחד (סינג'נטה, דו פונט, באייר, מונסנטו, דאו ו BASF). מונסנטו פעם הייתה הגדולה מבין החברות הללו, אבל כיום חלקן כבר חזקות ממנה. בכל מקרה, מי שיכול לעמוד בעלויות כל כך גבוהות של רגולציה שדורשות גם משך זמן של כל כך הרבה שנים, חייב להיות ממש אבל ממש עשיר.
ככל שחקרתי יותר ויותר את השוק, תחקרתי עובדים, בדקתי עם חברות ביו-טק, התמונה התבהרה: יש במגרש הזה כמה ילדים חזקים במיוחד, וחוץ מהם קשה לאחרים להיכנס. חברות קטנות צריכות להשקיע את כל התקציב שלהן, לסכן את כל הונן בכדי להחדיר מוצר אחד לשוק. אבל לענקיות זה סיפור פשוט בהרבה. כשיש לך מחזורי כספים של מיליארדי דולרים אתה יכול בקלות רבה יותר לסכן כמה עשרות מליונים. והנקודה הכי מצחיקה היא שעלות הפיתוח של זנים מהונדסים גנטית היא לא כל כך גבוהה. למעשה אנחנו מדברים על עלויות דומות לאלו של זנים לא מהונדסים בהרבה מקרים. כוח האדם הוא אותו כוח אדם (ותאמינו לי שביולוגים לא עושים קופות, ביוטכנולוגיה זה לא עסק זוהר כמו שזה נשמע) בעוד שזמן הפיתוח בהנדסה גנטית קצר בהרבה מטיפוח צמחים בשיטות מקבילות. את התכונות ניתן לראות תוך בצמח תוך מספר חודשים במקום כמה שנים טובות בשיטות אחרות ובגלל האופי המדויק של הטיפוח יש גם צורך במעט שטחי גידול (אתה יודע מה אתה עושה, ולא צריך לסרוק אלפי צמחים כדי לחפש מה מתאים לך). אבל הרגולציה, העלות שלה יקרה מכל עלות הפיתוח ובד"כ כפולה ממנה מונים רבים. לכן יש מעט שחקנים בשוק האקסלוסיבי הזה. אתם לא חייבים לקחת את המילה שלי, ב2013 התבקשה האקדמיה האירופאית למדעים לכנס וועדה מכל קצוות אירופה עם טובי המומחים מהתחום כדי לבדוק את מצב החקלאות המהונדסת גנטית. אחת המסקנות העיקריות בדו"ח הוועדה הייתה כי העלות הגבוהה ומשך הזמן הארוך שלוקח על מנת להשלים את התהליך הרגולטורי הם מהגורמים העיקריים להיווצרות של מונופולים בתעשיית הזרעים המהונדסים.( עמוד 38)

התחלה של סיבוב
והנה נקודה שגרמה לי קצת לחשוב. לפני מספר שבועות צפיתי בדיבייט בארה"ב בנוגע לצמחים מהונדסים גנטית. מבין השניים בצד התומך הקפיץ לי את האוזן בחור אחד, רוב פריילי. רוב הוא המדען הראשי של חברת מונסנטו. לבנאדם יש זכות רבה לא רק בפיתוח המוצרים של מונסנטו אלא בכלל בפיתוח התחום הזה של הנדסה גנטית בצמחים. אבל משהו אצלו בתשובות היה מאוד מוזר. כל פעם שרוב נשאל לגבי בטיחות או רגולציה, הוא שיבח והילל את התהליך שהרשויות הפדראליות מכריחות אותו להעביר את הצמחים שהוא מפתח. פעם אחת לא הזכיר רוב פריילי שהקהילה המדעית בעולם ובפרט בארה"ב כבר קבעה שאין כל צורך ברגולציה ספציפית להנדסה גנטית. שהפיקוח צריך להתבצע על בסיס התכונה שהוקנתה לצמח ולא על פי השיטה בה היא הוקנתה (כמו שידיעה עיתונאית עוברת בקרה ללא קשר אם היא נכתבה במכונת כתיבה או במעבד תמלילים). רוב לא סיפר שוועדות מדעיות אקדמאיות וממשלתיות מצאו שלמבחנים שנדרשים לעבור צמחים מהונדסים אין הגיון בהרבה מקרים. פשוט סתם דוחפים רגולציה יקרה. פריילי רק שיבח והתעטף ברגולציה – הוא בסדר גמור, יש לו תעודת ביטוח, הרשויות הפדרליות בדקו את המוצר שלו ולקחו את האחריות עליהן. אבל מה עם החברות הקטנות יותר? מה עם עולם המחקר שקובר את תגליותיו הרחק מהשוק כי אין מי שישלם עליהן את העמידה בתנאי הרגולציה? אפילו לא מילה. רוב פריילי הגיע כדי לייצג את עמדת המדע לגבי הנדסה הגנטית בצמחים, אבל בתכלס הוא ייצג את החברה שלו בלבד. הוא רק היה צריך לספר פעם אחת שדוחו"ת אקדמיים השוו ומצאו שהנדסה גנטית מסוכנת פחות משאר שיטות הטיפוח (אשר גם בהן הסיכון הוא אפסי) אבל הוא סירב. אז למה המדען הראשי של מונסנטו מסרב לבקר את הרגולציה? ולמה הוא מסרב להודות שהנדסה גנטית היא סך הכול עוד שיטה לטיפוח צמחים?

טוויסט!
עצבני וקצת מבולבל אחרי שצפיתי בדיבייט, התחלתי לחפור ברשת. חבר בפורום מדעי בארה"ב שלח לי לינק לכתבה בפורבס מלפני כמה חודשים . הכותב – הנרי מילר, בכיר במנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) שהיה בין המייסדים של האגף הביוטכנולוגי שם ב1989. בקיצור, הבנאדם היה רגולטור.
מילר מציג תמונה קצת שונה מזו שאני חשבתי שקיימת. חברות הענק הביוטכנולוגיות לא רק נהנות מהרגולציה – הן מהגורמים לה. על פי מילר, חברת מונסנטו פנתה ב1986 לסגן הנשיא ג'ורג בוש (האב) בבקשה מיוחדת.
בוש הצטייר כימין כלכלי קלאסי, הוא ביקש להקל ברגולציה על התעשיות, אבל מונסנטו ביקשו ההפך. תקשה עלינו, הם דרשו. תערים עלינו מבחנים. תגבש רגולציה בנוגע להנדסה גנטית (כמעט עשור לפני השיווק של הזן המהונדס הראשון לשוק)… מה? למה לעזאזל שחברה תבקש מהשילטון שיערימו עליה קשיים. זה נשמע לא הגיוני. זה נשמע כמו מישהו ממורמר על המערכת. קונספירטור אולי. הנרי מילר נשמע הזוי.
אז הלכתי לבדוק.
פניתי לחברת מונסנטו דרך אתר הפייסבוק שלהם. שאלתי איך הם מגיבים לטענות של הנרי מילר.  הנציג הפנה את השאלה לצוותים פנימיים בחברה היות והוא לא ידע דבר בקשר לכך. ואז הגיעה התשובה:
תשובת מונסנטו
בקיצור התשובה היא – כן. הנרי מילר צדק. מונסנטו מודים שביקשו בעצמם את הרגולציה ב1986. הסיבות: מניעת בלאגן חוקי בין מדינה למדינה ויצירה של ביטחון בשיטה הטכנולוגית אצל הציבור הרחב.
רק שכאן יש כמה בעיות. אנחנו מדברים על 1986. לא היה אז בכלל דיבייט ציבורי בנושא. הוא התחיל בערך 10 שנים לאחר מכן. ובלאגן חוקתי לא היה צפוי (הוא עשוי לקום כתוצאה מלחץ ציבורי), ברדק שכזה לא קם למעשה לאף שיטת טיפוח אחרת שפותחה במאה העשרים – לא לשימוש בקרינה רדיואקטיבית לשינוי רצף ה DNA, לא להשבחה עם צמחים מהבר שיכולים להיות רעילים  ולא להנדסה כרומוזומאלית (מגוון שיטות למניפולציה על כרומוזומי הצמח, כמו הכפלה שבירה ואיחוי שלהם). אז למה לחשוב ב1986 שתקום צעקה ציבורית ובהלה חוקתית מפני הנדסה גנטית?
ועכשיו לשאלה הגדולה – אם התשובה של מונסנטו לפחד ציבורי היא רגולציה, למה לעזאזל הם מתנגדים באופן אקטיבי כל כך לסימון מוצרים מהונדסים בארה"ב, גם דרך פרסומי החברה וגם על ידי תמיכה בקמפיינים המתנגדים לסימון . מה פתאום הם מתנגדים לסימון?
רק לשם הבהרה, סימון רק של מוצרים מהונדסים זו הצעה חסרת כל הצדקה מדעית וזו הצעה שתגרום לפחד מיותר ותסתיר מהציבור את השיטות שאינן הנדסה גנטית. אבל אם תחליפו במשפט הקודם את המילה סימון במילים מבחני רגולציה, הכול יישאר נכון. ועדיין מונסנטו יוצאת היום נגד סימון אבל מאוד מברכת את הרגולציה. אולי זה קשור לכך שהרגולציה פועלת על כל זן שינסה להיכנס לשוק (תוך הערמת קשיים שרק חברות בגודל שלה יכולת להתמודד עמן) בעוד שסימון יחול רק על מי שכבר נמצא בפנים.

רטרוספקטיבה
כמעט שלושים שנה אחרי הפגישה ההיא אצל בוש האב ובמבט הרגולציה לא השפיעה בכלל על הפחד הציבורי. הפחד הזה מתודלק (ללא שום הגיון) בהרבה ממצב השוק שרק מספר חברות בודדות חברות בו. למעשה רוב המתנגדים אפילו מאמינים שרוב שוק החקלאות המהונדסת נשלט על ידי מונסנטו (כאשר יש לה בחלק מהזנים אולי רבע מהשוק ובחלק כבר כמעט ואין לה נגיעה). הרגולציה רק תופחת ומסתבכת, ואוליגופול ענקיות הביוטכנולוגיה ממשיך לבסס את שליטתו על השוק.

הפיספוס הגדול
ביקורת מרכזית שיש למתנגדי ההנדסה הגנטית מדברת על כך שהשיטה הזו הביאה בעשרים השנה שהיא משווקת למגוון מצומצם של תכונות. אל תבינו לא נכון, התכונות שהגיעו לשוק (בעיקר עמידות לקוטלי עשבים ועמידות לחרקים) יצרו מהפיכה אמתית. חקלאות עם פחות ריסוסים, ופחות עיבוד קרקע שהורס את הסביבה, עלות ייצור נמוכה יותר לחקלאי, עלייה בתפוקה. באמת שזה סבבה. אבל זה הכול? איפה המהפכות האחרות שהבטיחו? איפה התזונה המשופרת, איפה הצמחים שיפרקו רעלים ויהיו עמידים למחלות?
אז רק שתדעו שזה כאן. לא צריך לפתח את הצמחים האלו, הם כבר פותחו. באקדמיה. הנה לפניכם רשימה של מאות צמחים  שפותחו באקדמיה מקוטלגים על פי סוג התכונה. צמחים עם יותר חלבון, פחות אלרגנים, יותר ויטמנים. צמחים שמפרקים זיהומים סביבתיים ויכולים אפילו לזהות מוקשים. כל זה כאן. זה כבר פותח. וכל זה נמצא על המדפים באקדמיה. אני לא מתכוון למטאפורה. עכשיו, ממש עכשיו יש מדפים עם שקיות זרעים צוברות אבק שיכולים לשנות את העולם. אפילו לא בחו"ל, אלא כאן במכון וייצמן, בפקולטה לחקלאות במכון וולקני. זרעים עמידים למליחות, ליובש, לוירוסים. אבל לאף אחד באקדמיה אין את הכסף כדי להעביר את הצמחים האלו את ההליך הרגולטורי.
לאף אחד גם אין את הכוח להפיג מהציבור את הפחדים מהזנים הללו, אבל זה בתכלס התפקיד של כולנו.

תודה רבה לתום שדה על העזרה בהגהה.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “חשיפה – הטוויסט של מונסנטו

  1. כתבה מעניינת מאוד, אבל לא מפתיע בכלל. ברור שעודף רגולציה מחזקת מונופולים גדולים. ככה זה בכל תחום. (ראה ערך בנקים בישראל) וחברות גדולות ומבוססות שמחות לעודד עוד ועוד רגולציה כדי לייצר חסמי כניסה גבוההים שישמרו להם על המונופול

    אהבתי

  2. רדיקל ,
    כתבה טובה והעניינית וקולעת אף על פי שאני לא בטוח שהבעייה היא חברות הזרעים אלא החולשה של הרגולטור. רגולטור חזק לא מולך שולל ע״י החברות ומחליט לבצע בדיוק את מה שצריך ולא מעבר לכך. הבעייה היא שפוליטיקאים מנסים לרצות את הציבור ועושים מהלכים שיקנו להם פופולריות. אם הטרנד בציבור הוא נגד הנדסה גנטית, נחוקק חוקים להכבדת הרגולציה. ראה ערך בעיית הדיור בישראל, הציבור רוצה דירות בכל מחיר ולא איכפת לו יותר מרגולציה סביבה וכו. הפוליטיקאים צריכים להיות מנהיגים ולא מובלים ע״י רחשי הסקרים. אבל לך תלמד מירי רגבים למינהם שיעור במנהיגות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s